אני רוצה לפתוח את המאמר הזה בסיפור אמיתי שקרה לא מזמן. אמא התגרשה, קיבלה הצעת עבודה מעולה בעיר אחרת, והחליטה לעבור לגור שם עם הילדים. היא חשבה שזו החלטה שלה, שזה החיים שלה, ושהאבא יסתדר איכשהו. אחרי הכול, הילדים גרים איתה רוב הזמן, אז מה הבעיה?
שלושה חודשים אחרי המעבר, היא קיבלה זימון לבית משפט. האבא הגיש נגדה תביעה, וביקש שבית המשפט יורה לה להחזיר את הילדים למקום המגורים המקורי. בית המשפט הקשיב לטענות, בחן את המצב, ובסוף קבע שהיא פעלה שלא כדין. הוא חייב אותה לשלם את כל הוצאות ההסעה של האבא לילדים לשישה חודשים קדימה, והזהיר אותה שאם היא לא תתאם שינויים כאלה בעתיד, היא עלולה לאבד זכויות מהותיות.
האמא הזאת לא הייתה אישה רעה. היא לא ניסתה לפגוע באבא או לנתק אותו מהילדים. היא פשוט לא הבינה שאחרי גירושין, החלטות מסוימות אינן יכולות להתקבל לבדה. וזה בדיוק מה שאני רוצה להסביר לכם היום.
אחריות הורית משותפת זה לא רק ביטוי יפה, זה חוק
אתם יודעים מה השתנה בשנים האחרונות? המערכת המשפטית הבינה שאין דבר כזה הורה ראשי והורה שני. אין הורה עיקרי והורה משני. יש שני הורים, נקודה. ושניהם אחראים באותה המידה על הילדים, גם אם הם לא גרים יחד.
זה נקרא אחריות הורית משותפת. ומה זה אומר בפועל? זה אומר שהחלטות מהותיות על הילדים צריכות להתקבל ביחד. לא חד צדדית, לא “אני אעדכן אותו אחר כך”, לא “הוא יסתדר”. ביחד.
ומה נחשב החלטה מהותית? כמעט הכול. איזה בית ספר הילד הולך אליו. באיזה עיר הוא גר. איזה טיפולים רפואיים הוא מקבל. ובוודאי, באיזה בית הוא ישן בלילה.
אז אם אתם חושבים לעבור דירה, ואתם גרים עם הילדים, אתם לא יכולים פשוט לארוז את הדברים ולעבור. אתם חייבים לדבר קודם עם ההורה השני, להסביר לו למה אתם רוצים לעבור, ולקבל את הסכמתו. ואם הוא לא מסכים, אתם צריכים לפנות לבית משפט שיכריע.
מתי בית המשפט יאשר לכם לעבור גם בלי הסכמה?
בואו נהיה ריאליסטיים. יש מקרים שבהם ההורה השני מתנגד רק כדי להתנגד. או שהוא פשוט לא מבין כמה המעבר הזה חשוב לכם. במקרים כאלה, אתם יכולים לפנות לבית המשפט ולבקש ממנו להתיר לכם את המעבר גם ללא הסכמה.
אבל שימו לב, בית המשפט לא יאשר לכם סתם ככה. הוא ישאל שאלות. הוא יבחן. והשאלה המרכזית שהוא ישאל היא: האם המעבר הזה טוב לילדים? לא טוב לכם, לא נוח לכם, לא מתאים לכם. טוב לילדים.
יש כמה מצבים שבהם בית המשפט נוטה יותר לאשר את המעבר. למשל, אם המרחק לא גדול. חצי שעת נסיעה? זה בסדר. שעה? אולי. שעתיים? זה כבר מתחיל להיות בעייתי. כי ככל שהמרחק גדול יותר, כך הקשר של הילד עם ההורה השני נפגע יותר.
מצב נוסף שבית המשפט יסתכל עליו בעין יפה הוא כשאתם עוברים כדי להיות קרוב למשפחה. למשל, אתם רוצים לגור ליד ההורים שלכם כדי שיעזרו לכם עם הילדים. או שאתם רוצים לגור ליד אחיכם שיכול לתמוך בכם. בית המשפט מבין שרשת תמיכה משפחתית זה דבר חשוב, במיוחד להורה יחיד.
עוד סיבה טובה היא עבודה. אם קיבלתם הצעת עבודה במקום אחר, והעבודה הזאת תשפר את מצבכם הכלכלי באופן משמעותי, בית המשפט ישקול את זה לטובה. אבל שימו לב, זה לא אוטומטי. בית המשפט יבדוק האם באמת אין לכם אפשרות למצוא עבודה דומה במקום הנוכחי, והאם השיפור הכלכלי שווה את הפגיעה בקשר של הילד עם ההורה האחר.
וגם אם התחלתם זוגיות חדשה ורוצים לגור ליד בן הזוג החדש, זו סיבה שבית המשפט יכול להתחשב בה. אבל גם כאן, הוא ישקול את האיזון. האם הזוגיות החדשה חשובה יותר מהקשר של הילד עם ההורה האחר?
מה קורה כשאתם עוברים בלי לספר?
יש הורים שמחליטים לא לספר להורה השני על המעבר. הם חושבים שאם הם יספרו, ההורה השני יתנגד, אז עדיף לעבור בשקט ואז להודיע. או שהם פשוט לא מבינים שהם חייבים לספר.
זו טעות גדולה. בית המשפט רואה בחומרה רבה התנהגות כזאת. הוא קורא לזה “עשיית דין עצמי”, וזה דבר שבתי המשפט ממש לא אוהבים. כי זה אומר שאתם לקחתם את החוק לידיים שלכם, ופעלתם בניגוד להסכמות ולכללים.
מה יכול לקרות אם תעשו את זה? בית המשפט יכול לחייב אתכם להחזיר את הילדים למקום המגורים המקורי. הוא יכול להטיל עליכם את כל הוצאות ההסעה של ההורה האחר. הוא יכול אפילו לשנות את חלוקת זמני השהות לרעתכם. כי אם אתם לא יכולים לשתף פעולה ולכבד את זכויות ההורה האחר, אולי הילדים צריכים לבלות פחות זמן איתכם.
אז תעשו לעצמכם טובה. גם אם אתם בטוחים שההורה השני יתנגד, דברו איתו. תנו לו את האפשרות להביע את דעתו. ואם אתם לא מגיעים להסכמה, פנו לבית משפט. אל תפעלו לבד.
שינוי בית ספר זה גם שינוי מקום מגורים
יש הורים שחושבים שהם חכמים. הם לא עוברים דירה רשמית, אבל הם רושמים את הילד לבית ספר בעיר אחרת. ואז הילד נוסע כל יום לעיר הזאת, ובעצם מבלה שם את רוב הזמן.
בית המשפט לא טיפש. הוא יודע לזהות תרגילים כאלה. וכשהורה אחד מבקש לשנות בית ספר באופן שמרחיק את הילד מההורה השני, בית המשפט יתייחס לזה כאל ניסיון לעקוף את החוק.
כי בסופו של דבר, מה זה משנה איפה הבית של הילד אם הוא בכל מקרה נמצא כל היום במקום אחר? הקשר עם ההורה השני נפגע באותה המידה.
לכן, גם שינוי בית ספר צריך להיעשות בהסכמה. וגם כאן, בית המשפט יבחן האם השינוי טוב לילד, ולא רק נוח להורה שמבקש אותו.
נטל ההסעות זה לא רק של האבא
יש מושג ישן שאומר שהאבא צריך להסיע את הילדים. תמיד. לכל מקום. זה לא נכון יותר. המערכת המשפטית הבינה שזה לא הוגן, ושזה גם לא הגיוני.
היום, הכלל הוא שכל הורה אחראי להסיע את הילד כשהילד נמצא איתו. כלומר, אם הילד בא לבלות איתכם בסוף השבוע, אתם הולכים לאסוף אותו מההורה השני, ואתם מחזירים אותו. זה הוגן, וזה גם מחנך את הילדים שהם שייכים לשני ההורים באותה המידה.
אבל מה קורה כשיש מעבר מקום מגורים? פתאום המרחק גדל. האבא גר בתל אביב, והאמא עברה לחיפה. מי צריך לנסוע את כל הדרך?
בית המשפט יבחן את זה לפי הנסיבות. אם המעבר נעשה בהסכמה, והצדדים סיכמו מראש איך יחולק נטל ההסעה, זה מה שיקרה. אבל אם המעבר נעשה חד צדדית, בית המשפט יכול לחייב את ההורה שעבר לשאת ברוב נטל ההסעה, כי הוא זה שיצר את הבעיה.
ויש עוד דבר. ההסעה זה לא רק זמן, זה גם כסף. דלק, בלאי לרכב, אגרות כבישים. מי משלם על זה? גם זה נושא שבית המשפט יכריע בו, ושוב, אם אתם אלה שעברו בלי הסכמה, יכול להיות שתצטרכו לשלם.
זמני השהות משתנים כשיש מעבר דירה
כשאתם מתגרשים, אתם קובעים כמה זמן הילדים נמצאים עם כל הורה. למשל, הם גרים עם אמא בימי חול, ועם אבא בסופי שבוע. או שהם שבוע פה ושבוע שם. כל משפחה מחליטה מה מתאים לها.
אבל כשיש מעבר מקום מגורים, כל הסידור הזה יכול להשתנות. כי אם האמא עברה רחוק, זה לא סביר שהילד ינסע כל יום מהבית שלה לבית הספר שליד האבא. וזה לא סביר שהאבא יסע כל סוף שבוע שעתיים כדי לקחת את הילדים.
אז מה קורה? צריך לקבוע מחדש את זמני השהות. אולי במקום כל סוף שבוע, האבא יקבל את הילדים פעם בשבועיים, אבל לזמן יותר ארוך. אולי הוא יקבל אותם לכל החגים. אולי יהיו תקופות ארוכות בחופשות שבהן הילדים יהיו איתו.
זה לא משהו שאתם יכולים לקבוע לבד. זה צריך להיות בהסכמה עם ההורה השני, או שבית המשפט יקבע את זה במקומכם.
וגם הכלכלה משתנה
כשהילדים גרים עם הורה אחד רוב הזמן, הוא זה שמוציא את רוב ההוצאות. אוכל, בגדים, פעילויות. ההורה השני משלם מזונות, אבל לא בהכרח את כל ההוצאות.
כשיש מעבר מקום מגורים, וזמני השהות משתנים, גם החלוקה הכלכלית יכולה להשתנות. כי אולי עכשיו ההורה השני מבלה עם הילדים יותר זמן, ולכן הוא גם מוציא יותר כסף. אז אולי המזונות צריכים לרדת.
או להיפך, אולי המעבר יצר הוצאות חדשות. למשל, הילד צריך נסיעות יקרות כדי לבקר את ההורה השני. מי משלם על זה? גם זה דבר שצריך להסדיר.
המסר שלי אליכם הוא פשוט
גירושים זה קשה. לגור לבד אחרי שנים של חיים משותפים זה קשה. לגדל ילדים לבד זה קשה. ואני מבינה שאתם רוצים לעשות את מה שטוב לכם, ושאתם רוצים להתחיל מחדש.
אבל הילדים לא שלכם לבד. הם שייכים גם להורה השני. והם זכאים לקשר טוב ורציף עם שני ההורים שלהם. לא משנה כמה אתם כועסים על ההורה השני, לא משנה כמה הגירושין היו קשים, הילדים זכאים לאבא שלהם ולאמא שלהם.
לכן, כל החלטה שאתם מקבלים שמשפיעה על הילדים צריכה להיות מתואמת. לא בגלל שהחוק אומר את זה, אלא בגלל שזה נכון. בגלל שכך מכבדים את זכויות ההורה השני, וכך מגנים על הילדים.
אם אתם חושבים לעבור דירה, דברו עם ההורה השני. הסבירו לו למה. תנו לו להביע את החששות שלו. נסו למצוא פתרון ביחד. ואם אתם לא מצליחים, פנו לעזרה מקצועית. עורך דין טוב יכול לעזור לכם למצוא את הדרך לעשות את מה שאתם צריכים, בלי לפגוע בזכויות של אף אחד.
כי בסופו של דבר, מה שחשוב זה לא איפה הבית. מה שחשוב זה שהילדים ירגישו בבית גם אצל אמא וגם אצל אבא. שהם יידעו שיש להם שני הורים שאוהבים אותם ודואגים להם. ושהם לא יצטרכו לשלם את המחיר של המלחמות של המבוגרים.