מרכז מורשת ליהדות אתיופיה
מרכז מורשת ליהדות אתיופיה
the Ethiopian Jews Cultural Center
עברית
English
הוסף למועדפים
Vedio Clips
 עמוד הבית   
|
 בהלצ'ין   
|
 היסטוריה   
|
  תרבות   
|
  פורום   
|
  כתבות   
|
  להתנדב   
|
  לתרום   
|
  גלריה   
|
  צור קשר   
|
  מפת האתר   

ספריה מרכזית של בהלצ'ין

צפיה בסרטונים חג הסיגד

בהלצ'ין פולקלור -גלריה

חדשות ואירועים

כתבות

סיפורים אישים

גלריה -בהלצ'ין



  יונה בוגלה  

יוצא דופן בין מנהיגי דורו, יונה הצליח להנהיג הן ברמת הכפר והן בחו"ל, בדרכו השקטה והמלומדת. הוא נולד ב-1910 בכפר וולאקה, צפונית מזרחית לגונדר, וגדל, כמו רבים אחרים, אל רעיית צאן משפחתו עד לגיל 11. הוא היה גבוה ורזה באופן בלתי רגיל באזור ההררי של אתיופיה. במהלך תקופת הגשמים של יולי-אוקטובר 1921, פאיטלוביץ וטאמרת התגוררו בוולאקה, והעניקו שיעורי עברית בערבים. יונה התקבל לבית הספר העברי החדש באדיס אבבה, ומשם נבחר להישלח לחינוך מתקדם בירושלים. לאחר שנתיים שם הוא חלה, ופאיטלוביץ העביר אותו ונער ביתא ישראל נוסף (מקוריה סגאי) לפרנקפורט, גרמניה, שהייתה ידועה בדפוסי התרבות האורתודוקסיים, המודרניים אך החמורים. הנערים התגוררו במעון "קליבנסקי" לתלמידים שאינם תושבי העיר, בין השנים 1924-1928. יונה היה דובר גרמנית שוטפת. בשנת 1929 הועבר יונה למוסד אשר, בעיירה בה-לה-בן (בקס-לס-באינס) על יד לוזאן שבשוויץ. שם למד צרפתית, קודם להעברתו לפריס ללימודי הוראה נוספים, בבית הספר האוניברסיטאי של אליאנס ישראל. בשנת 1931 חזר לאדיס אבבה כמורה תחת ניהולו של טאמרת עמנואל.לאחר שעבר לגונדר עם טאמרת, ולאחר בריחתו של טאמרת, שרד יונה את הכיבוש האיטלקי על ידי מעבר מכפר לכפר, וקבלת כל עבודה שנדרשה. עם חזרתו של הקיסר, קיבל יונה תפקיד במשרד האוצר, ולאחר מכן את ניהול משרד החינוך, באדיס אבבה. בשנת 1942 נישא והחל בגידול משפחה ענפה. הוא נותר באמונתו האורתודוקסית והשתתף לעתים קרובות בטקסים בבית הכנס הספרדי הקטן ששוחזר על ידי אדנים. שם היה הוא לעתים קרובות הביתא ישראל הראשון שנפגש עם מבקרים ישראלים וטכנאים, שאחדים מהם נזקקו באופן נואש להדרכה בלבירינט הביורוקרטיה הממשלתית באתיופיה.

חזרתו של פאיטלוביץ לאחר מלחמת העולם השנייה יצרה משבר זהות אצל יונה. פאיטלוביץ בדרכו הכוחנית, הזכיר לתלמידיו לשעבר את התחייבותם לשרת כמורים. לבסוף, כאשר נפתח שוב בית הספר העברי באסמרה, בשנת 1953, ביקש יונה מן השליט לאפשר לו לנהל את בית הספר. יונה לא קיבל אישור ברור ואולם אף לא סירב באופן החלטי. הוא היה מודע לסיכון שלקח על עצמו כאשר עזב את משרתו ועבר לאסמרה.

בינתיים הגיעו ידיעות על כינון מדינת ישראל אל אנשי הכפרים, ובמיוחד אלו אשר בנותיהם נישאו לסנדלרים תימניים בגונדר, והתכוננו להצטרף לקרובי משפחתם התימנים, שהגיעו לירושלים "על כנפי הנשרים". אחדים מתושבי הכפרים מכרו את הבקר והגיעו אל ביתו של יונה, כאשר התגורר עדיין באדיס אבבה. יונה ידע כי הקיסר לא יתיר את יציאתה של קבוצה אתנית בסדר גודל כזה, וכי הבקשה עצמה תיחשב בעיניו כחוסר נאמנות לשלטונו.
מעמדו של יונה הידרדר כאשר עיתונאי יהודי מניו יורק הציג בפני השליט ספר שכתב, שבו נרשמה ההצהרה הבאה:

"יונה בוגלה דיבר בחום על אחיו אשר מנועים מלעלות לישראל". לאחר היה זה כבר "סוד גלוי" כי יונה היה "persona non grata" (אדם בלתי רצוי), ולמעשה מחוץ לחוק, שלא יכול אף להראות פניו בגונדר, ונאלץ להתגורר בבקתות איכרים מחוץ לכפרים. באסמרה, כללו תפקידיו גם את יצירת הקשר בין הכהנת הצעירים (מנהיגי הדת) ובין הרב שמואל בארי, שנשלח מישראל לעזור בלימודי הרבנות ולאסוף מידע חיוני על הרגלי הדת של ביתא ישראל. 

הרב בארי החליט כי המונח התלמודי שתאם את הביתא ישראל היה "תינוק בין עכו"ם". תכניות הפיתוח הישראליות השונות שמהן נהנה היילה סילאסי עד לשנת 1957 הספיקו עבורו בכדי שיסלח ליונה, והידיעה על כך עברה במהירות מפה לפה. החל משנת 1953 היה יונה עסוק בבחירת נערים צעירים מן הכפרים כתלמידיו לשעורי המזרחנות באסמרה, ובשליחתם לישראל להתקבל לכפר הילדים "כפר בתיה". אי לכך, בשנת 1957 הציג יונה את שני הבוגרים הראשונים שלו בפני השליט. היילה סילאסי התעניין בתרומה שהם מוכנים להרים לפיתוחה של אתיופיה, וביקש לדעת אם היו ברשותם אדמה והון לעבודות חקלאות. הם השיבו כי חינוכם הבסיסי היה הכשרתם כמורים לכפרים. הוא שחרר אותם בלוויית ההערה הנבואית: "כעת אתם מלאים בהתלהבות ומסירות. מאוחר יותר תתאכזבו ותוותרו". בשנת 1961 שלח אותם השליט והעניק להם משרות בתכנית פיתוח הקהילה ב"בהר דאר". 

בביקוריו בישראל הצליח יונה להאריך את תכנית הלימודים בכפר בתיה עד להענקת תעודת הוראה. הוא נסע לגונדר לספק למורים באמבו-בר קרנות וציוד. הוא גם עודד את המורים לחנך חינוך חקלאי כפי שקיבלוהו בכפר בתיה. וכך הגיעו עגבניות לכפרי הביתא ישראל שליד גונדר, אף כי הכפריים התנגדו בתחילה. לאחר עונות אחדות, התקבלה התוצרת והצריכה עלתה, ובשנת 1962 כבר ביקשו השכנים האיכרים מן הנציג של השלוחה החקלאית זרעים לאדמותיהם.

בשנות הששים המוקדמות של המאה העשרים ניסה יונה להתאים כמה מן המורים הצעירים שחזרו למשרות בכפרים, אולם היה זה קשה ביותר עבורם לחזור ולהתגורר בתנאים הפרימיטיביים, ללא רשת ביוב, ללא רצפה שניתן לרוחצה, ללא חשמל. השכלתם ושליטתם בשפות אמהרית ועברית אפשרו להם עד מהרה לזכות במשרות משתלמות בפיתוח הישראלי באתיופיה, כגון INCODE, חברת הבנייה סולל בונה, חברת האדריכלים זלמן עינב ומיכאל תיאודורוס, ותאגיד האוטובוסים אגד. המשכורות היו פי שלוש ממה שיכלו הקרנות המוגבלות של יונה, מן הסוכנות היהודית, לאפשר לעצמן, ותנאי החיים שם היו זהים לאלו שאליהם התרגלו כבר בכפר בתיה. ואולם, בעזרת קרנות נוספות שהושגו מידי איגוד ההתיישבות היהודי באנגליה, הצליח יונה להעסיק 17 מורים בשמונה כפרים, אשר לימדו 668 תלמידים בשנת הלימודים 1966-7.

בשנת 1962, הגיע רופא ישראלי, ד"ר דן הראל, להקים רשת מרפאות עבור הביתא ישראל. יונה עזר לו בהתגברות על הקשיים שעמדו בפניו מטעם משרד הבריאות הציבורית האתיופי. גיסו הצעיר של יונה, אחי אשתו, גטהון טלהון, שהיה אח, שהתמחה בבתי החולים באדיס אבבה, התלווה אל ד"ר הראל כמדריך וכעוזר רפואי בכפר אמבו-בר. הביתא ישראל הכפריים היו כה להוטים כשראו את הלנד-רובר של ד"ר הראל מגיע אל מעלה הגבעה, שבפברואר 1963 הם בנו עבורו דרך עפר באורך 12 ק"מ, בעבודת ידיים בלבד. מקור מים מוגן עם צינור יחיד נבנה באמבו-בר. דרך העפר אפשרה גם את בניית בית הספר מאבן, ובית כנסת מאבן עם גג ממתכת מגלוונת, שסיפק הגנה מפני שריפות, והצתות בידי בעלי אדמות בלתי ידידותיים ושכנים. 

חששותיו של טאמרת עמנואל התבררו כמוצדקים. בנוסף לגביית דמי חכירה גבוהים יותר, בעלי האדמות חששו גם מן הרפורמה המתקרבת בחוקי האדמות, אשר תשחרר את האריסים מתלותם, וניסו לפנות אותם לפני כניסתה לתוקף. עקב הצורך הדחוף באדמות חקלאות חדשות, קיבל יונה את הצעת השליט להעניק לו אדמות פוריות בשפלה, הבלתי מיושבת ברובה עקב מחלת המלריה, במחוז ארמאצ'והו הסמוך לגבול הסודני. החקלאים הביתא ישראל הצעירים הגיעו מצוידים בתרופות נגד מלריה, לבאר את העצים בשטח של כ-20,000 הקטאר. בינואר 1969, כאשר יובשה האדמה והיבול בגבעות נאסף, החלו לעבד את אדמות השפלה והצליחו לאסוף יבול בכמות שהספיקה להם לתשלום עבור טרקטור.

יונה התקשה לבחון את האדמות הבתולות והחמות, אולם הוא הצליח לטוס מעליהן בעזרת מטוס קטן. ואולם בשנת השבעים לחייו, שוב נקרע מן החיים השקטים והלמדניים שהעדיף. התקפות אלימות מסיביות התגברו באזורי הכפרים האתיופיים, נגד אריסים כמו הביתא ישראל, אשר נהנו מן הרפורמה החדשה בחוקי האדמה. (ראה סעיף מאוחר יותר). תחת לספק להם הגנה, השתמשו הרשויות בגונדר, שלא יכלו לאכוף את החוקים החדשים, בביתא ישראל כשעיר לעזאזל, עצרו אותם, עינו אותם ואף הרגו אחדים מהם.

קריאות נואשות להגירה המונית לישראל הגיעו לאוזני העולם החיצון בשנות השבעים המאוחרות של המאה העשרים. כאשר ראו בני הביתי ישראל כי העזרה מבוששת לבוא, החלו לברוח ברגל ל"ארץ שכנה", הידועה היטב, אך לא ניתן להזכירה בשמה מחשש להרעת מצבם של הביתי ישראל אשר עדיין מנסים לשרוד במחנות הפליטים שם. לבסוף, באוקטובר 1979, חברו יונה, אשתו ובתם אל בניהם בישראל. דמי הטיסה שולמו על ידי האיגוד האמריקאי למען יהודי אתיופיה (ראה הפרק הבא). 

אף כי בני ביתא ישראל צעירים אחדים בישראל, ובהם גם אחד מבניו, הפכו לפעילים בהפעלת לחצים פוליטיים ליציאת חירום המונית זו, הרי שהמוניטין העולמי של יונה בוגלה דחפו שוב אל הקלחת הפוליטית. ב-15בנובמבר 1979 הוא פנה לועידת המליאה של האסיפה הכללית של מועצת הפדרציה הישראלית במונטרי אל, קנדה, שבה התכנסו למעלה מ-2000 מנהיגים יהודיים מכל ארצות צפון אמריקה. הוא הסביר את חשיבות היציאה ההמונית ואת העובדה שזו יכולה להתבצע רק על ידי יידוע העולם החיצון למצבם של יהודי אתיופיה.

בשנה שלאחר מכן הוברר כי השטחים שיועדו לביתא ישראל על ידי היילה סילאסי, היו שטחי מריבה עם סודן, והצבא הסודני שרף את היבולים. יונה וחקלאיו הצעירים קיבלו שלושה אתרים חדשים הרחק מן הגבול, ליד אזור נהר האנגרב, בכפרים הומרה, אוודרפי ואברה-ג'ירה (משמעות השם האחרון - לחמו של אברהם). אחד משני הטרקטורים שלהם היה נחוץ לצורך העברת חפציהם ויבולם, כך שהם נזקקו באופן דחוף לטרקטור נוסף.  בין החודשים פברואר וספטמבר בשנת 1972, אסף השבועון "Jewish Post & Opinion" (אינדיאנפוליס) 10,000 $ כתרומה עבור הטרקטור, על ידי קריאה לקוראיו. הפרעות מאוחרות יותר אילצו גם את זניחת פרוייקט זה, וב-19 בינואר 1979, גילה ה-JP&X כי הכסף שימש להברחת ביתא ישראל אחדים אל ישראל.

בתוך כך, השפיעו המאורעות החיצוניים את השפעתם. במהלך אוקטובר 1973 נכנע היילה סילאסי החולה ללחצי המדינות השכנות וניתק את יחסיה הדיפלומטיים של אתיופיה עם ישראל. בשנה שלאחר מכן הוא הודח בידי הצבא האתיופי ונפטר במעצר בית שנה מאוחר יותר. ממשלת ההפיכה הודיעה על מספר רפורמות בחוקי האדמה אולם עד מהרה התעוררו מהומות אלימות באדיס אבבה, אוגאדן, אריתריאה ואזורים פרובינציאליים אחרים. טכנאי האווירונים הישראליים, שנקראו חזרה על ידי הממשלה החדשה בכדי לתחזק את המטוס האמריקאי שברשותו של היילה סילאסי, (על אף הצטרפותה של הממשלה החדשה לרוסיה וקובה), הצליחו להביא עמם, בשובם, מספר ביתא ישראל. באביב 1979 היו כ-300 בני ביתא ישראל בישראל, ששירתו במספר משרות ומקצועות, ובכללם אחדים מבניו של יונה בוגלה.

רבים מהם פנו למשרות חילוניות. מאידך, כאשר ניתק היילה סילאסי בפתאומיות את יחסיו הדיפלומטיים עם ישראל, ואת תכניות הסיוע של ישראל, בעקבות מלחמת יום כיפור, מצאו את עצמם באותה הפתאומיות ללא עבודה. אחדים מתלמידי כפר בתיה מצאו דרכם חזרה להוראה במרכזי הביתא ישראל העיקריים. אחרים הבינו כי יונה צדק בביקורתו על אי מתן תעודות ללימודי המקצוע שרכשו בכפר בתיה. ואולם בעיות מסוג גרוע בהרבה עמדו עדיין לצוץ, לאחר הדחתו של הקיסר היילה סילאסי בשנת 1974, על ידי ממשלות מורדים שונות באתיופיה, והתגובות לכך באזורי ההרים הפיאודליסזים.  

יונה נולד ב 1908 בוולקה, כפר יהודי שנמצא במרחק של 5 ק"מ מהעיר גונדאר. הכפר נמצא בצד הכביש שמוביל מגונדאר לאסמרה. בשנה זו ד"ר יעקב פייטלוביץ ביקר בפעם השנייה אצל יהודי אתיופיה ולביקור זה התלווה אליו מי שהיה אחד מתלמידיו הראשונים ירמיהו גטה. כשהשניים עם מלוויהם הגיעו לכפר וולקה יונה ואימו בלטו רדה היו עדיין בבית נידה לפי המסורת היהודית העתיקה.
באותה תקופה בוולקה היו בין 30-40 משפחות. וולקה הייתה כפר של בעלי מלאכה, פקידי ממשל ואנשים מפורסמים באותה עת. ניתן להזכיר לדוגמא שמות אחדים כגון: בג'ירונד ברקולין ארקשין, בג'ירונד אימלאק שימרא, אבא ברוק, אבא פינחס,מר רדה ארקשין, מר גולה טסמה ,מר בוגלה בירו , מררטה בירו וכו'.
בגיל נעוריו כמו כל ילדי אתיופיה היה רועה צאן ומאוחר יותר נכנס לבית ספר של אבא ברוק יחד עם כל ילדי הכפר ולמד קרוא וכתוב באמהרית.
ב1922  ד"ר פייטלוביץ בא שוב לוולקה בפעם השלישית לביקור.
הפעם הגיע בליווי פרופ' תאמרת עמנואל וסולומון וכן חיים אחיו של פייטלוביץ ורופא בשם אנטין . פייטלוביץ ותאמרת פתחו בית ספר בוולקה סמוך לבית הכנסת של אבא ברוק והתחילו ללמד את ילדי הכפר עברית בשעות הערב. בתקופה זו נוצר קשר הדוק בין יונה לפייטלוביץ . באותה שנה כשפייטלוביץ עמד לשוב לאירופה רצה לקחת עימו את יונה וביקש את הסכמתם של הוריו בוגלה בירו ובלטו רדה. יונה היה ילד בכור לאימו ורק בן 13. בנסיעתו זו פייטלוביץ לקח עימו ארבע ילדים יונה ואברהם(גטהון) מאיר נסעו לירושלים השלישי נשלח לשוויץ והרבעי לאיטליה.
יונה ומאיר למדו בירושלים בבית ספר תחכמוני. הם נשארו בירושלים שנתיים ולאחר מכן יונה נשלח ב 1924 לגרמניה ומאיר לאוסטריה . בפרנקפורט יונה נכנס לבית ספר יהודי שם למד יהדות, לימודים כלליים וגרמנית. כעבור חמש שנים ב 1929 יונה נשלח לשוויץ והמשיך את לימודיו בעיר לוזן שם למד גם צרפתית. מאוחר יותר נשלח לפריס , הצטרף למדרשה למורים, בית ספר ששיך ל-"כל ישראל חברים", ארגון שבראשו עמד הברון רוטשילד.
ב1931 חזר לאתיופיה. בהגיעו לאדיס אבבה הצטרף לתאמרת עמנואל והחל ללמד בבית ספר היהודי הראשון שהוקם באדיס אבבה ע"י תאמרת ופייטלוביץ בסיוע של ארגונים אמריקאיים American Pro-Falasha Committee    בית ספר זה פעל בין השנים 1924-1936 ולאחר מכן נסגר כתוצאה מהכיבוש האיטלקי.
צריך להזכיר כאן שקיסר הילה סלסיה שהיה באותה תקופה יורש העצר, תרם תרומה נכבדה להקמת בית הספר. למרות שבית הספר נסגר ולא נפתח מחדש עד לעלית שלטון הדרג. המבנה והמגרש שעליו הוקם בית הספר היה רכוש של יהודי אתיופה והולאם ב-1974. בבית ספר זה למדו צעירים ומבוגרים מכל חלקי אתיופיה וחלקם היו צאצאים של יהודים שהובאו מאזור אבורה ליד גונדאר ע"י קיסר מיניליק כשיסד את בירתו אדיס אבבה. יהודים אלה בנו את הארמון שנקרא עד היום על שם מיניליק ועוד כנסיות רבות בתוך העיר.
הטובים מבין התלמידים בבית ספר זה נשלחו להמשך לימודים באירופה. המבוגרים נשלחו לכפריהם ופתחו בתי ספר יהודיים כך שעד לפני סגירת בית הספר באדיס היו 5 בתי ספר נוספים בכפרים: ווקרדיבה, וושגדגה, בלוהה, יאדבה ו-וולקאית.
אחרי שתאמרת נאלץ לברוח מידי האיטלקים ונסע לירושלים, יונה קיבל את ניהול בית הספר עד שהוא בעצמו נרדף ע"י הפשיסטים האיטלקים. הוא הפקיד את האחריות בידי מנגיסטו יצחק ויחד עם חברו היילו אלעזר דסטה הצטרף לכוחות הפרטיזנים שלחמו נגד הכיבוש האיטלקי. יונה שירת בחיל הרפואה עד תום המלחמה ב-1941.
לאחר גירוש האיטלקים מאתיופיה ושובו של המלך הילה סלסיה לשלטון יונה קיבל תפקיד במשרד החינוך והתמנה למתרגם הראשי של משרד החינוך שהמלך עמד בראשו. ההתכתבויות של המלך עם אישים וגופים בינלאומיים בנושא חינוך היה באמצעות יונה. במשרה בכירה זו נפלו לידי יונה גם מכתבים שנגעו לנושא יהודי אתיופיה – בקשות מארגונים מיסיונרים במיוחד המיסיון האנגליקני שרצה לפעול להמרת דתם של יהודי אתיופיה. יונה שראה את הצפוי לאחיו היהודים, לא השלים עם העומד להתרחש ויצר קשר עם מורו פייטלוביץ ודווח לו על כוונות המיסיונרים. ב1952 בעקבות ההתכתבויות אלה נשלח ד"ר אלכסנדר רוזנפלד על ידי הסוכנות היהודית לבדוק את מצב יהודי אתיופיה ולהגיש את המלצותיו. יונה ליווה את דר' רוזנפלד בסיורו בכפרים השונים באזור גונדאר, הסביר לו את חומרת המצב שבו נמצאת הקהילה והפגיש אותו עם המנהיגים הרוחניים. בעקבות הדיווח של דר' רוזנפלד הוחלט ע"י הסוכנות היהודית המחלקה לחינוך ותרבות בגולה ובלחץ של ה-"וועד למען נדחי ישראל" שבראשו עמד הנשיא יצחק בן צבי להקים בית ספר באתיופיה. הפעם הוחלט להקים את בית הספר באסמרה . יונה שכל חייו חלם להקדיש את חייו לאחיו ואחיותיו בני עמו התפטר מתפקידו הרם והחליט להצטרף להקמת בית הספר. ב 1953 הסוכנות היהודית שלחה את הרב שמואל בארי לאסמרה וביחד הקימו את בית הספר הראשון של הסוכנות היהודית באתיופיה. בבית ספר זה רוכזו 57 צעירים צעירות כולל קייסים מאזורים שונים ולמדו עברית לימודים כלליים ודיני ישראל. כך חודשה הפעילות החינוכית שהופסקה ב1936 כתוצאה מכיבוש האיטלקי. ב1954 וב- 1957 נשלחו שתי קבוצות סה"כ 27 צעירים לישראל ולמדו בכפר בתיה . חלק גדול מתלמידים אלה שבו לאתיופיה ב1957 ובתחילת שנות ה- 60 וחלקם הצטרפו למפעל החינוך היהודי. בשלב מסוים מספר בתי ספר שהוקמו ע"י יונה בסיוע המאוד דל של הסוכנות היהודית הגיע ל 27 בכפרים שונים. מחוסר תקציב בתי ספר אלה נסגרו ב1958 למעט זה של אמבובר. ב 1963 בא לביקור פרופסור נורמן בינטוויץ מבריטניה אחד מידידיו הטובים של יונה שהיה גם מקורב לקיסר היילה סלסיה בזמן גלותו בלונדון. בינטוויץ סייר בכפרים היהודים באתיופיה ופעל בשלושה מישורים: א) בנושא העלייה נפגש עם קיסר היילה סילסיה שנתן את הסכמתו לאפשר עליה של 50 משפחות ב) הבטיח את פתיחתם מחדש של בתי ספר במקום אלה שנסגרו ג) הבטיח לדאוג לבריאות של הקהילה . בנושא העליה, למרות הסכמתו של היילה סלסיה לאפשר בשלב ראשון ל-50 משפחות לעלות, ממשלת ישראל התעלמה מהמחווה של המלך. הפעם העילה לזניחת העליה היתה הבעיתיות מבחינה הלכתית. גורמי העליה וקברניטי המדינה השתמשו בתירוצים של בעיות הלכתיות עד 1979 על מנת לסכל את העליה מאתיופיה. בשני הנושאים האחרים בינטוויץ הצליח באמצעות האגודה הבריטית לסיוע ליהודי אתיופיה שבראשה עמד: הוא גייס כסף ואפשר את פתיחתם מחדש של מספר בתי ספר.בשנות ה-70 מספרם של בתי הספר הגיע ל- 19. יחד עם בתי ספר אלה הוקמו 3 מרפאות באזורים שונים, נשלחו רופאים מישראל, הוכשרו סייענים וסייעניות מבני העדה ועם אמבולנס צמוד ניתן היה לספק טיפול רפואי בכל מקום נדרש.
בתקופת שנות פעילותו של יונה הקשר עם העולם היהודי התרחב והתחזק. הוא עמד בקשר מכתבים עם מנהיגים יהודים בעולם ונציגי קהילות יהודיות שחלקם באו לבקר את העדה שהיתה מנותקת מהזרם היהודי במשך אלפי שנים. כל יהודי שהגיע לאתיופיה יונה גייס אותו לשמש שגריר ודובר של יהודי אתיופיה. עם השנים גם הלחצים למען העליה מאתיופיה התגברה . באירופה ובמיוהד בארה"ב הוקמו ועדי פעולה למען העליה.
במחצית שנות ה- 60 כשהפיתוח החקלאי החל במערב אתיופיה, יונה ראה בכך דרך לפתרון בעיות בנושא בעלות על אדמות שהיו קיימות מזה אלפי שנים . מאז שיהודי אתיופיה נוצחו במלחמותיהם ע"י מלכי אתיופיה במאה ה- 14, זכותם להיות בעלי אדמות נשללה בחוק והפכו לאריסים כך שנאלצו לשלם מיסים לשלטון המרכזי, לכנסיה ולבעלי האדמות. נטל המיסים היה מאד כבד ויונה האמין שהתפתחות החקלאית היא הדרך העיקרית לקידום כלכלי עבור בני עדתו. לאחר מו"מ בעלי האחוזות באזור ארמצ'והו קרוב לגבול סודאן – הצליח להשיג שטח חקלאי רחב ותכנן לישב את היהודים שיסכימו לרעיון. ב-1968 החלה ההתיישבות באזור ארמצ'והו עם מספר חלוצים, הסתמנו תוצאות טובות ולמרות הקושי של המלריה היו הישגים טובים מבחינה חקלאית. ב1974 כשהשלטון הצבאי של דרג התחזק נוצר מצב של אנדרלמוסיה בכל האזור והיהודים כמו יתר המתיישבים האתיופים נטשו את האזור ושבו לבתיהם כך גם החלום לעצמאות כלכלית התנפץ.
מאז שיונה החל את פעילותו למען אחיו יהודי אתיופיה היחס של השלטון האתיופי היה תמיד עוין כלפיו כולל בתקופת דרג. שלטונות אתיופיה לא ראו בעין יפה את קשריו עם מדינת ישראל ומוסדות יהודיים בעולם ולא את פעילותו הממוקדת לטובת האזרחים היהודים בעיניהם הפעילות הסקטוריאלית שלו היתה פסולה. לא פעם יונה הוזמן לחקירות על ידי שלטונות אתיופיה הואשם ונחקר במשך חודשים , אך תמיד יצא כשידו על העליונה. גם באזור גונדאר היכן שהתרכזה עיקר פעילותו חיפשו דרך להפטר ממנו בדרכים שונות ואף היתה תוכנית לשים קץ לחייו כששרפו את הפנימיה שפתח בכפר ווזבה . ב-לילה של 24 לינואר 1958 מבקריו הנוצרים באו ושרפו את בית הספר ביריות. למזלו של יונה הוא לא היה באזור באותה עת וחוץ מהפנימיה שנשרפה ואבידות אחרות ברכוש לא נגרם נזק לאיש. מקרה זה הביא להחלטה להעביר את מרכז הפעילות לכפר אחר, אמבובר שהפך למרכז לפעילות חינוכית שבה התרכזו בעיקר מורים שחזרו מכפר בתיה.
בשנות ה- 70 חלו מספר שינויים :
  • כתוצאה ממלחמת יום הכיפורים היחסים הדיפלומטיים בין מדינת ישראל לממשלת אתיופיה נותקו והדבר ערער את ביטחונם של יהודי אתיופיה אף על פי שמדינת ישראל לא התערבה בכל צורה שהיא בחיי היום יום של ביתא ישראל ואף מנעה מנציגיה הדיפלומטיים מלבקר או להתעניין בהם . כל זה כדי שלא יתפרש אצל היהודים שמדינת ישראל מתעניינת בהם ושלא יהיה ניצוץ של תקווה ושל עליה בלבותיהם. 
  • עליית דרג לשלטון שהכריז רפורמה אגררית מצד אחד הוריד את העול של בעלי האדמות שהכביד על חיי היהודים שהיו אריסים במשך מאות שנים. מצד שני היהודים נפלו קורבן למלחמות בין הדרג לקבוצות מתנגדיו ה EPRP תנועה של סטודנטים לבין השמרנים כוחות תומכי האריסטוקרציה .EDU עשרות צעירים מצאו את מותם במלחמות אלה או הוצאו להורג ע"י דרג בבתי סוהר. מנהיגים רוחניים מורים ותלמידים עברו עינויים קשים בחשד לפעילות עויינת או פעילות ציונית וקשרים עם מדינה זרה. 
  • בעקבות פסק הלכה של הרבנים הראשיים לישראל והחלטת הממשלה בפעם הראשון בהיסטוריה של יהודי אתיופיה נפתחה העלייה . באוגוסט ובדצמבר 1977 בשתי טיסות של חיל האויר הישראלי עלו 121 עולים מאתיופיה. יונה היה חלק פעיל בארגון העלייה. 
  • ב- 1977 ארגון אורט קיבל החלטה לסייע באתיופיה. עם התקציב הגדול שהוקצה בהשוואה לתקציב שהיה קיים עד כה מספר בתי הספר היהודיים הורחבו נבנו מרפאות ובתי ספר תקינים, סופקו תרופות ומכשירים רפואיים שלא היו עד כה נבנו ושופצו בתי כנסת. למרות זאת היו חילוקי דעות חריפים בין התפיסות של מנהיגי העדה לבין הנהלת אורט בדברים עקרוניים. 
  • ב-1979 יונה עלה לישראל עם אשתו ובתו. בנובמבר אותה שנה יונה הוזמן ע"י ידידים מארה"ב לבוא לכנס של ראשי הארגונים היהודים GA שהתקיים במונטריאל קנדה. ב- 15 בנובמבר נשא נאום מרגש בפני שלושת אלפים יהודים שהתאספו באולם הגדול של מלון מלכת אליזבט וביקש שתתקבל החלטה שמחייבת עליה מידית מאתיופיה. באותו ערב הועידה קיבלה החלטה לפעול מיד לעלית יהודי אתיופיה וכל הארגונים נתנו את הסכמתם להתגייס לנושא. שלא במקרה באותו יום גם ועדת עליה והקליטה של הכנסת קיבלה החלטה דומה בירושלים. 
  • ב- 1984 יונה ראה את הרכבת האווירית מסודאן. מבצע משה היה נקודת שיא בהגשמת חלומותיו. 30 שנה לאחר שהתפטר ממשרד החינוך האתיופי וחידש את פעילותו למען בני עדתו, סוף סוף ראה את הפירות של מאבקיו – כל הסבל של אותם השנים לא היה לשווא. הוא קיבל את פניהם של העולים בשדה התעופה, ביקר אותם במרכזי קליטה ניסה בשארית כוחותיו להטיב את תנאי קליטתם בתחום החינוך של הדור הצעיר ושל מבוגרים בתנאי הדיור, התעסוקה והכשרה מקצועית ובכל התחומי החברה. הוא נפגש עם ראשי המדינה, חברי כנסת, ראשי ערים ומוסדות שונים השתתף בכנסים ונשא הרצאות בכל מקום שנתבקש ועסק בהסברה ע"מ ליצור הבנה ושתוף פעולה בין העולים החדשים לאזרחים הותיקים. הוא נתן הרצאות על ההיסטוריה המפוארת בת שלושת אלפים שנה בגלות אתיופיה ועל התרבות העשירה של אבות אבותיו. הוא פעל למען קירוב הלבבות ולמניעת הפליה שיכולה להיווצר מחוסר הבנה. הוא תרגם וכתב מאמרים בעיתון, תרגם ספרי תפילה והגדה של פסח. את זמנו הפנוי הקדיש לאיסוף חומר על היסטוריה של יהודי אתיופיה והכנת מילון עברי-אמהרי שבכתב ידו המקורי מכיל כ- 1500 עמודים בשני כרכים עבים. יונה הצליח להגשים את רוב חלומותיו כשהיה עדיין בחיים. הצלחות אלה כמובן לא היו מתגשמות אילו לא היה לו את הגיבוי והתמיכה של רבים מבני העדה אנשים בכל הרמות השונות ידידים וחברים רבים בארץ ובחו"ל שנרתמו למאבקיו. 
  • טרם עלייתו ארצה ב-1979 הוא סבל ממחלה שהקשתה על פעילותו התקינה. באוגוסט 1987 יונה נפטר בעיר מגוריו בפתח תקוה . עפ"י בקשתו הוא נטמן בסמוך לקברו של מורו פרופ' תאמרת עמנואל, בירושלים, בעיר שכל כך אהב והחל בה את ראשית דרכו כתלמיד.




קישורים פנימיים
חיי הדת
עמוד הבית
מפת הזמנים
משפחה
גינאולוגיה
ספריה
הצוות
בהלצ'ין
הקשר עם קהילת ביתא ישראל
תולדות
גילויים
ביתא ישראל
גיאוגרפיה ודימוגרפיה
מצב הפולטיקה
שלטון מיניליק
שלטון האיטלקי
שלטון היילה סילאסי
שלטון מנגסטו
עלייה
עליית הקבוצה הראשונה
מבצע משה
מבצע שבא
גיאוגרפיה ודימוגרפיה
מאבק ביתא ישראל
גטייה ירמיה
טמרת עמנואל
טדסה יעקב
מלסה טקלה
ראובן ישעיה
יונה בוגלה
ההתיישבות
אורח החיים
חיי הדת
השפה
הליבוש ,צורת הלבוש ובגדים מיוחדים
תפריט אוכל
הרגלי אכילה ,מאכלים ומשקאות
מוסיקה יום יומית
כלי נגינה
הלכה ומנהגים
הטקסים
הקרבן
חגים ומועדים
קדושת השבת
ראש השנה
שמחת תורה
חנוכה
הסיגד
לתרום
להתנדב
תנאי שימוש
זכויות יוצרים
מאבק ביתא ישראל
חברים
החברה
שינויי מינוחים
עמוד הבית
עמוד הבית
עמוד הבית
עמוד הבית
בהלצ'ין
הצוות

| מפת אתר | צור קשר | גלריה | תנאי שימוש | זכויות יוצרים | לתרום | להתנדב | כתבות | פורום | תרבות | היסטוריה | בהלצ'ין | עמוד הבית |
כל הזכויות שמורות לעמותת בהלצ'ין © 2009 | עיצוב,תכנון ,בניה ואחזקת אתר סמואל יעקב | ניהול המידע באתר עמותת בהלצ'ין