מרכז מורשת ליהדות אתיופיה
מרכז מורשת ליהדות אתיופיה
the Ethiopian Jews Cultural Center
עברית
English
הוסף למועדפים
Vedio Clips
 עמוד הבית   
|
 בהלצ'ין   
|
 היסטוריה   
|
  תרבות   
|
  פורום   
|
  כתבות   
|
  להתנדב   
|
  לתרום   
|
  גלריה   
|
  צור קשר   
|
  מפת האתר   

ספריה מרכזית של בהלצ'ין

צפיה בסרטונים חג הסיגד

בהלצ'ין פולקלור -גלריה

חדשות ואירועים

כתבות

סיפורים אישים

גלריה -בהלצ'ין



  שינויי מינוחים  

רישומים היסטוריים מצביעים על שינוי בשמות שניתנו לבני בתא ישראל במהלך ההיסטוריה. אחדים היו בשימוש בעת ובעונה אחת. המינוח המשתנה משקף זוית רחבה יותר של בתא ישראל בהקשר החברה האתיופית. בחרתי להשתמש במונח "בתא ישראל" (בית ישראל) היות ומונח זה הפך למונח המועדף על ידי הקהילה עצמה. האפשרויות האחרות העיקריות, "פאלאשה" או "קאילה", נגועות שתיהן לעתים בקונוטציות נחותות שהצטברו במהלך 150 השנים האחרונות, אף כי "פאלאשה" נמצא עדיין בשימוש. בתא ישראל היה גם המונח (ביחד עם המונח הפשוט יותר "ישראל"), שבו כינו בני הקהילה את עצמם עוד קודם להשפעת יהדות המערב והמיסיונריות. נראה כי השימוש ב"בתא ישראל" במקום בשם הידוע "פאלאשה" הוא אנאלוגי לשינוי המקובל מ"גאלה" ל"אורומו" עבור עמים אחרים, היות והמלה "גאלה" מוצאה אף הוא בתיוג חיצוני בעל קונוטציות שליליות.


מוצאו של המונח "בתא ישראל" אינו ברור, אף כי במאה השמונה עשרה הסביר הנוסע הסקוטי ג'יימס ברוס, כי המונח היה בשימוש על ידי הנוצרים כאשר רצו להתייחס לאלו שסירבו להמיר דתם לנצרות במאה הרביעית לספירה. בעיה שנבעה משימוש במונח "בתא ישראל" או "ישראל, כמונח המתייחס ל"פאלאשה", הינה כמובן העובדה שגם השושלת הנוצרית שהיתה בשלטון התייחסה אל עצמה כאל "ישראלית" ו"יהודית" (ישראלאוות) עקב מוצאם רב התהילה מהמלך שלמה ומלכת שבא. החברה הנוצרית קבעה אבחנה ברורה בין "ישראלית" ו"יהודית" (איהוד), תוך שימוש במונח האחרון לתאר את אלו שדחו את ישו.


בתחילת המאה התשע-עשרה היו מונחים אחדים בשימוש, כולל, ובראש ובראשונה, "בתא ישראל", או "ישראל", "פאלאשה", "קאילה", ועוד מונחים שכיחים פחות המוגבלים לאזורים ספציפיים. "פאלאשה הפך למונח השכיח ביותר שהיה בשימוש אצל הנוצרים האתיופיים, והצופים הזרים, ועד לפני זמן לא רב היה זה השם העיקרי שבו כונתה הקהילה כלפי העולם החיצוני. מוצאה המסורתי של המילה מתייחס לזמן מוקדם יותר - "גאאז פאלאסה" שמשמעו "להבדיל", "לנדוד" או " לגלות", או מן המונח "פאלאסיאן" (נוכרי). בכל מקרה, שני המונחים גורסים הפרדה בין בני ישראל העתיקה ובין אלו שהיגרו לאתיופיה.


מלומדים אחדים מתייחסים לאטימולוגיה של גאאז כדוגמא נוספת לאטימולוגיה פופולרית בלבד, חסרת ביסוס בלשני. הם טוענים כי השם "פאלאשה" עשוי להיגזר מפרובינציית קוארה - אחד מן המקומות שבהם התגוררה הקהילה. קוארה בשפת ה"אגווה" היא "הוארה". רוברט חצרון טען כי הפאלאשה עשויים להיגזר מהמלה "הואראסה", שפת ה"אגווה" של בני מחוז קוארה. השימוש ההיסטורי הראשון במונח "פאלאשה" לוטה בערפל, אף כי מחקרים בעת האחרונה הבהירו במידת מה את השאלה. אין ספק כי המונח אינו מופיע במקורות כתובים לפני המאה השש-עשרה, שאז צוטט תמיד בהקשר ל"יהודים" באתיופיה. "פאלאשה" משמש ברשומות ההיסטוריות ביחס להתרחשויות מתחילת המאה החמש-עשרה, ואף כי זמן כתיבת הרשומות אינו ידוע, הרי שלא ייתכן כי נכתבו לפני האירועים המתוארים בהן.


המסורת שבעל פה אינה עוזרת רבות בעניין זה. "קאילה" היה מונח מועדף על פי "פאלאשה". המונח האחרון נחשב כעלבון היות ו"קאילה" משמעו "אלו שלא חצו את הים", ומתייחס לבואם כאמור לאתיופיה עם מאנילק I. קאילה, על פי המסורת, משמעו אלו שלא חצו את המים ועל כן לא נסעו בשבת, דבר שהיה אסור על פי תורתם, בתחילת המאה התשע-עשרה. משמעות הדבר היתה כי "קאילה" נחשב בעל משמעות אורתודוכסית יותר, לפחות באיזור גונדר.


אולם האנשים בקוארה קיבלו את המונח "פאלאשה" כמונח הנכון יותר. בכל הקשר "אגווה" עם זהותם העצמית של האנשים לאחר המאה התשע-עשרה, קיבל השם משמעות שלילית. "קאילה" היה המונח הראשון שהופיע בתיעוד כתוב של סוסניוס (32-1607), אשר השתמש בעיקר במונח "פאלאשה" אך התייחס גם ל"פאלאשה הנקראים קאילה", ובכך ערך למעשה השוואה בין השמות השונים. התיעוד של יוהנס I (82-1667), מתייחס אף הוא לאותה קבוצת אנשים. המחוז "קאילה מדה" (אדמת קאילה) היה כמובן אחד מן המחוזות במרכז גונדר שבו ישבו בני בתא ישראל.


גרסאות שונות של מונחים אלו ידועות באזור ארמצ'הו, שם נקראה הקבוצה "קאילאשה", שילוב של שני השמות. גרסאות אזוריות אחרות דווחו מאזורי "וואלקיאט" ו"טסאגדה", שם נקראו האנשים "פוגארה", שמשמעו ככל הנראה קשר עם איזור פוגארה ממזרח לאגם טאנה. ייתכן כי אחדים מבני בתא ישראל שחיו באיזור היגרו צפונה לוואלקיאט ולטסאגדה. מונח אחר שהיה בשימוש לתיאור הקהילה היה "טאיב" או "טאביב" , או "בודה" (עין הרע), שהיה כינוי למסגרים ולקדרים. המונחים הללו נגזרו מן המונח "טאבה" בשפת הגאאז, (להיות חכם - מן השורש "טאביב"), הגורס עמדה אמביוולנטית לגבי בתא ישראל במאה התשע-עשרה. אף כי בתא ישראל ראו ללא ספק את ההיבט החיובי במונח, היינו, אדם מוכשר ומנוסה בעיצוב ברזל וייצור קערות, הרי שעבור החברה השלטת היה מונח זה בגדר לעג, וקושר עם הפחד מאדם בעל כוחות מיוחדים.
המונח "בודה" נתפס כבעל משמעות שלילית בצורה יותר אחידה. הוא נבחן ביתר פירוט בהמשך. כמובן שהן בודה והן טאיב שימשו גם לכינוי קבוצות בעלי מלאכה אחרות באזורי אתיופיה ההרריים, ולאו דווקא לבני בתא ישראל הפאלאשה. בחינה נוספת של המינוח חייבת ללא ספק לשקול את הקשר שבין המונח משפת הגאאז, "איהוד" (יהודים, או קבוצה יהודית) ובין בתא-ישראל-פאלאשה. במאה התשע-עשרה היה מונח זה "כמעט בלתי מוכר" בהתייחסות לעם זה. ואולם אפילו אז הוא שימש, אם וכאשר, בהתייחסות לעם זה בלבד. כמובן שהמונח "איהוד" היה בשימוש בדרכים שונות במהלך ההיסטוריה, ולעתים ככינוי ל"כופרים" הנוצרים או "הפאגאנים" שברור כי לא היו לא נוצרים ולא יהודים.


המונח "בתא ישראל" שהיה בשימוש על ידי הקהילה עצמה, הפך למונח עיקרי מקובל במאה העשרים, במקביל ל"יהודי אתיופיה", ששימש כעת בעיקר לאלו אשר היגרו לישראל. עדיין לא ברור המינוח שהיה בשימוש לפני המאה הארבע-עשרה, שנידון להישאר בלתי מפוענח עקב מחסור במקורות כתובים. תשובה לשאלה זו יכולה להינתן רק במסגרת ההקשר האתיופי הנרחב יותר.
עקביותן, עושרן והמשכיותן של המסורות ההיסטוריות, הן בכתב והן בעל פה, היוו במרבית המקרים ראיות מספקות להצדקת קישור כל אותם מונחים שונים (איהוד, פאלאשה, קאילה, בתא ישראל, וישראל) לאותה קבוצת אוכלוסיה, לפחות החל מן המאה הארבע-עשרה. כמובן שהמונח "איהוד" לא תמיד היה בשימוש לתיאור היהודים, במסגרת התיעוד והספרות השנויה במחלוקת, במיוחד במאות הארבע-עשרה והחמש-עשרה, והמונח "ישראלית", כמקושר עם הנוצרים, התייחס לשושלת המלוכה גם כאשר "איהוד" התייחס לאלו שנקראו יהודים על ידי החברה הנוצרית.
אין מידע רב בקשר עם משמעותו הדוקטרינלית של המונח. הבחינה שלהלן מטילה ספק במהות ה"יהודי" של המאה הארבע-עשרה בחברה האתיופית ובקשר האפשרי שלו עם קבוצת בתא ישראל פאלאשה, המאוחרת יותר. במאות השש-עשרה והשבע-עשרה שימשו המונחים פאלאשה, קאילה, ואיהוד לחילופין במקורות הכתובים (נוצריים). תקופת מפתח היתה תחילת המאה השבע-עשרה, שבה נהרג מנהיגה האחרון של בתא ישראל, ונקרא בדרך כלל "גדעון הפאלאשי", ולעתים "גדעון היהודי". בנוסף, גם המונח קאילה היה בשימוש באותה תקופה לתיאור הפאלאשה.


וכך, המינוח המשתנה שיקף את ההקשר ההיסטורי של קבוצה זו בחברה האתיופית. בין המאות הארבע-עשרה והתשע-עשרה, ניכרה התפתחות ברורה מן המונח "איהוד" אל המונח "פאלאשה", כשבמהלך המאה השבע-עשרה נוסף אליהן "קאילה", במיוחד באיזור גונדר.




קישורים פנימיים
חיי הדת
עמוד הבית
מפת הזמנים
משפחה
גינאולוגיה
ספריה
הצוות
בהלצ'ין
הקשר עם קהילת ביתא ישראל
תולדות
גילויים
ביתא ישראל
גיאוגרפיה ודימוגרפיה
מצב הפולטיקה
שלטון מיניליק
שלטון האיטלקי
שלטון היילה סילאסי
שלטון מנגסטו
עלייה
עליית הקבוצה הראשונה
מבצע משה
מבצע שבא
גיאוגרפיה ודימוגרפיה
מאבק ביתא ישראל
גטייה ירמיה
טמרת עמנואל
טדסה יעקב
מלסה טקלה
ראובן ישעיה
יונה בוגלה
ההתיישבות
אורח החיים
חיי הדת
השפה
הליבוש ,צורת הלבוש ובגדים מיוחדים
תפריט אוכל
הרגלי אכילה ,מאכלים ומשקאות
מוסיקה יום יומית
כלי נגינה
הלכה ומנהגים
הטקסים
הקרבן
חגים ומועדים
קדושת השבת
ראש השנה
שמחת תורה
חנוכה
הסיגד
לתרום
להתנדב
תנאי שימוש
זכויות יוצרים
מאבק ביתא ישראל
חברים
החברה
שינויי מינוחים
עמוד הבית
עמוד הבית
עמוד הבית
עמוד הבית
בהלצ'ין
הצוות

| מפת אתר | צור קשר | גלריה | תנאי שימוש | זכויות יוצרים | לתרום | להתנדב | כתבות | פורום | תרבות | היסטוריה | בהלצ'ין | עמוד הבית |
כל הזכויות שמורות לעמותת בהלצ'ין © 2009 | עיצוב,תכנון ,בניה ואחזקת אתר סמואל יעקב | ניהול המידע באתר עמותת בהלצ'ין