מרכז מורשת ליהדות אתיופיה
מרכז מורשת ליהדות אתיופיה
the Ethiopian Jews Cultural Center
עברית
English
הוסף למועדפים
Vedio Clips
 עמוד הבית   
|
 בהלצ'ין   
|
 היסטוריה   
|
  תרבות   
|
  פורום   
|
  כתבות   
|
  להתנדב   
|
  לתרום   
|
  גלריה   
|
  צור קשר   
|
  מפת האתר   

ספריה מרכזית של בהלצ'ין

צפיה בסרטונים חג הסיגד

בהלצ'ין פולקלור -גלריה

חדשות ואירועים

כתבות

סיפורים אישים

גלריה -בהלצ'ין



  החברה  

מבוא

ההשלכות הפוליטיות, התרבותיות והחברתיות של שינוי המקצועות בקהילת ביתא ישראל הדגישו אף יותר את תהליך התגבשותם לכת מקצועית. מבחינה פוליטית, העילית החילונית של ביתא ישראל הפסידה את תפקידה הרשמי הקבוע כמנהיגה כלל חברתית, עם הפיכתם ממנהיגי מלחמה לאומנים. בנוסף חל שינוי מסוים גם בתרבות הלשונית. למרות המידה הגוברת של אימוץ תרבות זרה, מאפייני המבנה החברתי הבסיסיים בתקופה זו היו במידה רבה של התבדלות והגדרת כללי התנהגות מפורשים בין ביתא ישראלים ובין אלו שאינם בני הקהילה.

פוליטיקה
מאזמץ' ועד בג'ירונד.

מבחינה פוליטית נמצאה קהילת ביתא ישראל בשלב מעבר מהיותם בעלי השפעה פוליטית מסוימת אל מחוץ למגרש המנהיגות הפוליטית הכלל חברתית. למרות התיעוד הדל בנושא, גורסת מסורת ביתא ישראל שבעל פה כי למרות אבדן העצמאות במאה ה- 71 המשיכה העילית החברתית להוות שחקנית קבועה בתחום הפוליטי-צבאי בחברה הגונדרית. שרידי תפקידים כגון מנהיגי מלחמה, אדמיניסטרטורים, וחיילים נותרו עוד בשלהי המאה התשע-עשרה, כפי שמדגימים יחסיהם עם דג' אזמץ' וובה. אולם כללית איבדה העילית של ביתא ישראל את תפקידה העיקרי בפוליטיקה הכלל חברתית בתקופת זמנה מספנט.
המעבר לתפקיד בעל השפעה פוליטית דלה מתבטא היטב בשינוי אופי המינויים וברמת ההכרה בהם. ביתא ישראל נודעו כחיילים נכבדים, כמנהיגי מלחמה, כיזמים וכבעלי מלאכה, לפיכך זכתה העילית שלהם למענקים ומינויים, שניהם בעלי טבע פוליטי צבאי, כגון אזמץ' או אזאז', ואחרים שמקורם בתפקידים מקצועיים- אמנותיים כגון בג'ירונד, שמשמעותו עבור ביתא ישראל הייתה "מנהל העבודה". מסורתם הדגישה את הסטטוס הגבוה והמספר הרב של בג'ירונד במהלך התקופה יותר מאשר תחת כל כותרת חלופית. שינוי זה היה תוצאה טבעית של דימוי תעסוקתי קשה המזוהה עם בעלי מלאכה מדרג נמוך.מסורת ביתא ישראל העתיקה את שינוי הצורה די במדויק: הם פקדו על כל תושבי העיר.מאוחר יותר הוחלפו ע"י בג'ירונד. האזמץ', ועוד פחות מהם הז'אג' היו כינויים שניתנו למנהיגי מלחמה, מושלים אזוריים, ובכלל לדרג הניהולי ("כל אנשי העיר"). מאידך, הבג'ירונד מבני ביתא ישראל היו "מנהלי עבודה לפועלי מלאכות בלבד, קדרות, בנייה, נפחות, וכל שאר עובדי הכפיים". כפי שהצהיר מקור אחר: האזמץ', היוו אדמיניסטרציה ממשלתית עבור אנשים רבים, אולם הבג'ירונד פעלו אך ורק בענייני ביתא ישראל. התבוננות ממושכת תאשר זאת. בשנת 0481 לדוגמא, אמר דאבאדי, "היותם של כל הפאלאשים פועלים, כלומר, קדרים, בנאים, או נגרים, המחפשים תעסוקה אצל המלך, שיאשר להם 'ללבוש חולצה' ולהיקרא בג'ירונד. "ללבוש חולצה" שאול מאמהרית, בעלא שמיז (בעלי חולצה), כלומר מישהו בעל מינוי מלכותי. ההצהרה מצביעה לא רק על קשרם ההיסטורי למונרכיה והישענותם עליה, אלא גם על כך שהתואר בג'ירונד היה התואר הנשגב ביותר שאליו יכלו הביתא ישראל לשאוף בשנות המאה התשע-עשרה המוקדמות. עבורם היה זה תואר נמוך יותר, ממוקד ומפורש מקצועית מאשר האזמץ' או האזאז'.
שינוי משמעותי זה בסוג המינוי הפוליטי מדגים את מוגבלות האופציות העומדות בפני ביתא ישראל אשר מקבלים הגדרות כמעט על בסיס מקצועות פרטניים בלבד. שינוי פוליטי זה, היה לכן שלב בהתגבשות היחסים המקצועיים בביתא ישראל לחברה אביסינטית. שינוי זה לבג'ירונד החל, אולם לא הושלם, במהלך שנות המאה התשע-עשרה המוקדמות. מספר מנהיגים חילוניים ששמותיהם נודעו מימי שלטון תיאודורוס (5581-986) ומימי הבג'ירונד המוקדמים, כגון בג'ירונד ירושלים מאבוורה. אנשים רבים מוזכרים בשם ביי'רונד במהלך שלטון יוחנן ה-VI ומנילק ה-II. תואר זה הפך אפייני למנהיגים חילוניים מקרב ביתא ישראל.
טבעו המשתנה של העידן משתקף גם ביחסי ביתא ישראל והדג' אזמץ' וובה. יחסים אלו היו תפקידם הקודם של ביתא ישראל כמנהיגי מלחמה וחיילים. וובה היה דג' אזמץ' היילה מרים, השליט של סמן והשני מבין מספר בניו הלא חוקיים של וולקיאת מנשותיו השונות. בנו השלישי, מרסו, "ממוצא צנוע", נבחר להתמנות כיורש במקום הוובה המבוגר, ככל הנראה בשל אמו, וויזרו מנתיה. אמו נחשבה לאלמנה יפת תאר ממחוז ג'נמורה שבווגרה, איתה בילה היילה מרים אחר צהרים גשום בעת שיצא לצוד. מסורת ביתא ישראל משנת 0481 הנתמכת בעדויות משנות השבעים (0791) מצביעה כי מצד אביו מוצאו של וובה ממשפחת ביתא ישראל השליטה המקורית, אשר התנצרה בעקבות ההפסד למלך יאשק בוואגארה לאחר המאה החמש עשרה.
לאחר מות אביו, נאבק וובה על ראשות הממשל בסמן כנגד אחיו למחצה מרסו. הוא הקים בסיס כוח בוולקיאת, סמן, וואגארה ונעזר בקשריו עם אחדים מהגנרלים ששירתו את אביו, ואשר מוצאם כשל אמו. "מחצית הצבא", ורבים מקציני הכוח של וובה היו מקרב ביתא ישראל שבוולקיאת: בנוסף היה לו "מפקד רובאי" מסמן. בעזרת כוח מחץ זה, הוא הביס את מרסו וטען לכס המושל של סמן, וולקיאת ולבסוף אף טיגראי. את בירתו קבע באמבה היי אשר בשסמן.
בחינת מקרה זה הדן בוובה מדגים כי בן משושלת ביתא ישראל ואפילו ממוצא ישיר, עדיין יכול היה להיות בעל תפקיד עיקרי פוליטי - צבאי קבוע בצפון אתיופיה וכן שעדיין היו בקרב ביתא ישראל חיילים ומנהיגי מלחמה. הללו, בכל אופן, היו חריגים, ואפילו כך המגבלות לתפקידיה הפוליטיים של ביתא ישראל בולטות. אין אם כך כל היגיון שיצדיק מלחמה של וובה למען ביתא ישראל בהיותם כאלה. במלחמותיו, לדוגמא הקרב של דברה תבור כנגד ראס עלי ב- 2481, הוא קיבל את תמיכת אבום ונחשב כמגינם של הנוצרים אל מול עליית האיסלאם. במובן זה, ותוך התחשבות בעובדה שביתא ישראל לא מילאו תפקיד קבוע כלוחמים עבור מצביא אחר בתקופה, אין זה מקרה אפייני של תפקיד פוליטי מקרב ביתא ישראל בתקופת זמנה מספנט. החומר לקוח מתוך ספר של יהודי אתיופיה, "היסטוריה של ביתא ישראל (פאלאשים) עד 0291" - ג'ימס קוירינס.

תרבות

עם התמעטות התפקידים הפוליטיים גבר הלחץ על ביתא ישראל מצד החברה האביסינטית שהשפיעה על תרבותם במגוון תחומים, כגון שפה. תהליך אימוץ השפה היה ארוך והדרגתי. במהלך המאות הקודמות של כיבוש והשתלבות בחברה עירונית, החלו ביתא ישראל ללמוד אמהרית אולם יחד עם זאת שימרו את שפתם, האגאו, שכונתה בשמות נוספים, הוואראסה, פאלאשינית, פאלאשית, פאלאשה, או קיקליניה. ברוס צפה בהתפשטות הגוברת של האמהרית בצפון מערב בסביבות 0771, בהתייחסו לכפר דינגלבר שבדמביה. הוא כותב: "השפה המדוברת כאן היא פאלאשה, אף כי כעת היא משמשת רק את היהודים הנושאים שם זה. הייתה זו בימי קדם שפתם של כל המושבות שבדמבאה, שכאן הוא גבולה הצפוני". במקרה אחר, ביקר ברוס שוב באותו מחוז:
"תושבי המקום והכפרים הסמוכים דוברים פאלאשה, שפתם העתיקה של כל תושבי דמבאה, ואשר כפי שכבר הבחנתי בעבר, ברוב המדינות הפשוטות פינתה מקומה לאמהרית". הערות אלו מעלות השערה כי בסביבות 0771, דיברו עדיין ביתא ישראל בעיקר את שפתם שלהם,(קוארנ'ה) אולם הסביבה האתנית האמהרית גדלה (וכללה גם קליטת אחדים מבני ביתא ישראל), ועל כן התרחב השימוש באמהרית, ובעיקר באזורים שאינם בתחומי ביתא ישראל. ברבעון השני של המאה התשע עשרה, הפכה האמהרית לשפה ראשונה גם עבור ביתא ישראל.
אם כי נאמר שבשנת 0381, נהגו ביתא ישראל לדבר את שפתם עם בני שבטם, מלבד מיעוט נשי ידעו כולם אמהרית "שוטפת ורהוטה". עד 9481 בגונדר שם דיברו עדיין זקני העיר את שפתם המקומית, הילדים של ביתא ישראל ידעו "רק אמהרית" ואיבדו את שפת אבותיהם. ב- 0681 אפילו באזורים נידחים ומרוחקים מגונדר, ידעו כל ביתא ישראל רק אמהרית. בשנות העשרים המוקדמות, ידעו ביתא ישראל בגונדר אמהרית בלבד, למעט אנשים זקנים בודדים.
אף כי לא ניתן להצביע על גורמים חד משמעיים לשינוי הלשוני, בהחלט ניתן לשרטט את התהליך בקווים גסים. בתקופת השושלת הגונדרית, היתה האמהרית נגישה יותר לאנשים שהיו בקשר אינטנסיבי עם בעלי המקצועות בחברה האביסיניאנית, בנאים, חיילים ומנהיגי מלחמה. אולם אלו שמרו גם על שפת אימם כפי שלמדוה בילדותם, בעיקר משום שהמגע היחידי עמו באו בשאר החברה היה לצורך סחר וקניות בשוק. היות והיה שוק בקאילה מדה עצמה, לא נאלצו התושבים לעזוב את עירם אפילו לצורך מסחר.
אולי במצב הכלכלי התמוה ביותר של שלהי המאה התשע עשרה, כולל התמוטטות קבוצות מקצוע נרחבות כגון בניין, נגרות, הבינו גברים ונשים כאחד את הנחיצות בקשר עם בני האמהרה לצורכי פרנסה. בעוד שבקבוצת בנאים מביתא ישראל רק המנהלים נצרכו להתעסק עם הבנאים הזרים, הרי שמסגרות וקדרות היו עיסוקים יותר פרטניים, שהצריכו יחסי אחד על אחד בין בעל המלאכה ללקוח. סוג זה של מפגש הביא אולי יותר בני ביתא ישראל ללימוד השפה האמהרית.

חברה

למרות מידת מה של דמיון לשוני, הרי שדווקא פירוד חברתי ולא התגבשות הוא המאפיין תקופה זו עבור ביתא ישראל. דפוסים בדלניים אלו כללו שלושה היבטים עיקריים:

  1. ביתא ישראל הפכו באופן בולט יותר לקבוצה ייחודית בתוך החברה הכללית.
  2. מעמדם החברתי היה נחות מזה שממנו נהנו בתקופת גונדר.
  3. חוקי ההידברות הוקשחו, עקב גישה הנובעת מדימוי שלילי גובר של קבוצה אחת לגבי השניה.

אידיאולוגיות ומדיניות מיוחדות, הן מצד ביתא ישראל והן מצד החברה השלטת תמכו באופן גובר והולך בהפרדה חברתית. האביסיניאנים כינו את ביתא ישראל בשם "בודא" והתייחסו אליהם בתערובת של פחד וחשדנות, בעוד ביתא ישראל חשבו עצמם לעליונים מבחינה מוסרית ופתחו בתחייה דתית להגנה על עקרונותיהם ויישום ההפרדה החברתית הכינוי "בודא" (עין הרע) נחשב הן לרוח שהשתלטה על האדם והן לאדם המסוגל לגרום לרוח להשתלט על אדם. גרסאות רבות בקשר עם מעשי הבודא היו ידועות בצפון מערב אתיופיה. בלילה, הבודא יכול להפוך עצמו לצבוע ולשוטט תוך חפירה בקברים והשחתת גופות. האמונה היתה כי אם נפצע הצבוע, אותו הפצע יופיע על גופו של הבודא ביום שלמחרת. ובהיפוך, עגילי זהב קטנים שנענדו על ידי אנשים החשודים בהיותם בודא, במהלך היום, נמצאו על הצבועים במשך הלילה.
במהלך היום יכול בודא לשלוט באדם אחר ולגרום לו להפוך לצבוע, לחמור, או כל חיה אחרת ואף לאבן. הבודא יכול גם לגרום למוות או מחלה על ידי השימוש בעין הרע בכדי להיכנס לאדם אחר ולשתות את דמו או לאכול את אבריו הפנימיים. בצפון מערב, אנשי הבודא העיקריים היו ביתא ישראל, במיוחד מסגרים או קדרים, אולם גם אחרים יכלו להיחשב כבודא. לעתים אפילו נוצרים נקראו בשם זה. האנשים מואוים נחשדו לעתים קרובות בהיותם בודא, אולם לא ברור אם הנאשמים היו ביתא ישראל, אגאו או נוצרים אמהרים. גם וואיטו, מוסלמים, וקאמת, או קבוצות אחרות עשויות היו להיקרא בודא.

 





קישורים פנימיים
חיי הדת
עמוד הבית
מפת הזמנים
משפחה
גינאולוגיה
ספריה
הצוות
בהלצ'ין
הקשר עם קהילת ביתא ישראל
תולדות
גילויים
ביתא ישראל
גיאוגרפיה ודימוגרפיה
מצב הפולטיקה
שלטון מיניליק
שלטון האיטלקי
שלטון היילה סילאסי
שלטון מנגסטו
עלייה
עליית הקבוצה הראשונה
מבצע משה
מבצע שבא
גיאוגרפיה ודימוגרפיה
מאבק ביתא ישראל
גטייה ירמיה
טמרת עמנואל
טדסה יעקב
מלסה טקלה
ראובן ישעיה
יונה בוגלה
ההתיישבות
אורח החיים
חיי הדת
השפה
הליבוש ,צורת הלבוש ובגדים מיוחדים
תפריט אוכל
הרגלי אכילה ,מאכלים ומשקאות
מוסיקה יום יומית
כלי נגינה
הלכה ומנהגים
הטקסים
הקרבן
חגים ומועדים
קדושת השבת
ראש השנה
שמחת תורה
חנוכה
הסיגד
לתרום
להתנדב
תנאי שימוש
זכויות יוצרים
מאבק ביתא ישראל
חברים
החברה
שינויי מינוחים
עמוד הבית
עמוד הבית
עמוד הבית
עמוד הבית
בהלצ'ין
הצוות

| מפת אתר | צור קשר | גלריה | תנאי שימוש | זכויות יוצרים | לתרום | להתנדב | כתבות | פורום | תרבות | היסטוריה | בהלצ'ין | עמוד הבית |
כל הזכויות שמורות לעמותת בהלצ'ין © 2009 | עיצוב,תכנון ,בניה ואחזקת אתר סמואל יעקב | ניהול המידע באתר עמותת בהלצ'ין